הבחירה בשינוי

 

בחירות פוליטיות נהפכו לחלק שגרתי מדי מהחיים בשנה האחרונה, ועם כל ההתעסקות סביבן אנו מסוגלים לשכוח מהיבטים אחרים ולא פחות חשובים בכל הנוגע לבחירות. בחירות בחיים מהוות עולם תוכן בפני עצמן, כל אחד מאתנו מקבל עשרות בחירות בכל יום. חלקן פשוטות יותר כמו- מה להכין לאכול או איזו חולצה ללבוש. וחלקן מורכבות הרבה יותר.

בחרנו להציג לכם שני סיפורים של אנשים שבחרו לעשות שינוי מהותי בחייהם. הרי בעידן של שינויים אסור לשכוח מהשינויים בחיי היום יום שלנו ומהבחירה שאנו מקבלים לשנות.

הראשון הוא סיפורו של יאיר סאקוב, כיום מנהל מרכז היזמות של אוניברסיטת תל אביב ושנקר. כחלק מפעילות המרכז הוא משלב תכנית המהווה מאיץ חברתי ליהודים וערבים ומתמקדת בהקניית עקרונות פיתוח והקמה של מיזם עסקי-חברתי חדש, תוך חניכה על ידי אנשי העסקים הטובים ביותר.

יאיר משתף: במקור אני איש הייטק. במשך כ25 שנים עבדתי בתחומי הייטק מרובים ומגוונים, מתוכן כ10 שנים עבדתי באינטל בארה"ב ובחברה שעסקה בתקשורת (3Com), כאשר חזרתי לארץ הקמתי עם שני שותפים קרן הון סיכון, ולאחר מכן חזרתי לנהל ברחבי העולם. במקביל לפעילות זו, לפני כ-18 שנה הצטרפתי לארגון חברתי שנקרא IVN העוסק בקידום נושאים חברתיים תשתיתיים בישראל. בעשר השנים האחרונות IVN עוסקת בהקמת מגזר עסקים חברתיים – מיזמים חברתיים המפתחים יכולות כלכליות על מנת לא להיות תלויים בפילנתרופיה. במסגרת זו אני חבר בועד המנהל של ארבעה ארגונים חברתיים, שניים מהם עוסקים בנוער בסיכון ושניים מהם עוסקים בתחום קידום חברה משותפת של ערבים-יהודים.

במהלך הקריירה שלי, הייתי מעורב באופן אישי בכמה מהמהפכות בעולם שנבעו מהמצאות והתפתחויות בתחום ההייטק, זה היה מרגש ומרתק, אבל הבנתי שהתפתחויות טכנולוגיות יקרו גם בלעדי. במקביל, לאורך שנים שילבתי התנדבות רבת שעות בנושאים החברתיים דרך IVN. עם הזמן הבנתי שהמהות עבורי היא לייצר חברה יותר טובה ובריאה ושעלי ליצור שינוי חברתי תשתיתי ובר קיימא. ייחלתי להביא לשינוי בדפוסי הקבלה וההעסקה של ערבים בחברות במשק.

החלטתי לעזוב את עולם ההייטק. כמובן שזה היה תהליך ארוך שהתבשל זמן רב, אך למרות זאת היו לי  חששות.  חששתי מה יקרה אם, אם התחום החברתי לא ימצא חן בעיני או אם לא אמצא את מקומי. הרי לעולם לא אוכל לחזור לעבוד בהייטק, זה כפי הנראה לא רק פחד, זו עובדה. בנוסף הבלבול הציף אותי, ניסיתי להבין האם באמת אני רוצה לעזוב את ההייטק או שסתם נמאס לי באופן רגעי וזה יחלוף.

וזה חלף?

לא!  אשתי אומרת שמעולם לא ראתה אותי עם כזה סיפוק עצום מהעבודה. במשך 25 שנה בהייטק מאוד נהניתי, אבל בתחום החברתי, למרות הקשיים והתסכולים, אני מאושר ויש לי סיפוק אדיר בעבודה, הרבה מעבר למה שהיה לי אי פעם.

לקחתי סיכון כפול ומשולש. הצטרפתי לחברה שעוסקת בהכוונה, הכשרה והשמה של ערבים בחברות בישראל. החברה הוקמה מתוך החברה הערבית ולמען החברה הערבית. כל העובדים היו ערבים. לא רק שנכנסתי לתחום חדש (התחום החברתי) אלא גם לתרבות חדשה לחלוטין, תרבות אתנית, תרבות ארגונית חדשה ולאחת מנקודות החיכוך המשמעותיות ביותר בין החברה היהודית לחברה הערבית – שילוב במקומות עבודה בתפקידים משמעותיים.

האתגרים המשמעותיים שהתמודדתי עימם לא היו דווקא בתחום החברתי. הכרתי אותו היטב משנותי כחבר ועד מנהל באירגונים חברתיים. האתגרים היו בכניסה לחברה הערבית, בהכרת התרבות, בהבנת הקשיים וכדומה.

איך הסביבה שלך הגיבה לשינוי שעשית?

למעשה היו כאן שני שינויים: (1) מעבר מההייטק לתחום החברתי – רוב חברי ידעו שאני פעיל בתחום כך שאומנם הויתור על מנעמי משרה בכירה בהייטק נראה להם מפתיע, אך מצד שני, זה נראה טבעי לאור שנות העיסוק שלי בתחום. (2) עבודה בחברה (Company) ערבית עבור החברה (Society) הערבית. כאן היו רגשות מעורבים מאוד, חלק מחברי לא קיבלו זאת בעין יפה.

מה שאני הכי גאה בו זו העובדה שנכנסתי בצורה עמוקה מאוד לחברה הערבית. הכרתי אנשים נפלאים, כמוני וכמו כל אחד אחר. למדתי עד כמה אני בפרט והחברה היהודית בכלל, מוטים, חסרי ידע בסיסי באורחות החיים ובתרבות הערבית וחסרי הבנה בסיסית של מהות החיים שלהם בישראל.

איזה טיפ היית נותן לאנשים שמעוניינים לעשות שינוי בקריירה?

איך מתכוננים לחיי נישואים? איך מתכוננים להולדת הילד הראשון? לא מתכוננים. צריכים להיות מוכנים לשנוי נפשית ופיזית, לקבל את הטוב ואת הקשה ולהתמודד עם הדברים. כשמוכנים, זה בא יותר בקלות ובהמשך, מגיע הסיפוק וההנאה. הזמן הנכון לעשות את השינוי הוא כאשר הדבר מתאים. לכל אחד זה מתאים בזמן אחר בחייו. צריך להיות שלם עם המעבר, להסתכל קדימה ולשאוף לייצר את השינוי שמקווים לייצר.

 

הסיפור השני שנחשוף בפניכם הוא סיפורה של טל מסד-גולדמן.

טל היא בת 40, נשואה ואימא לשלושה ילדים. בעברה הייתה מנהלת משאבי אנוש בחברות שונות, ובתפקידה האחרון ניהלה את מחלקת משאבי אנוש של חברת אמרל – חברת בת של רפאל. כיום טל משלבת ילד עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה ועובדת בגיוס וניהול של מערכי מתנדבים באירועים בינלאומיים.

בקשנו מטל לספר לנו על עצמה, על הקריירה מהעבר ועל התחושות והרגשות שליוו את תהליך הבחירה בשינוי. בנוסף, ביקשנו מטל לספר לנו על הקריירה הנוכחית ועל ההווה בהשוואה לעבר.

לפני כשלוש שנים, לאחר קריירה ארוכה ומצליחה במשאבי אנוש הרגשתי שאני מוצפת. מבחינה מקצועית פרחתי, עשיתי, התפתחתי, התקדמתי והייתי מוערכת ואהובה על ידי העובדים והעמיתים שלי. אבל מבחינה אישית, בפנים, הרגשתי תמיד שמשהו חסר, שהסיפוק שאני מחפשת הוא שונה, שחסרה לי משמעות נוספת. במקביל הרגשתי שאני רוצה לחזור הביתה ולבלות יותר עם הילדים שלי, מה שהתפספס ככל שהתקדמתי בעקבות אופי התפקיד, עומס העבודה והזמינות האינסופית.

מה היה הפחד הכי גדול שלך בתהליך?

בנקודה כלשהי ממש הרגשתי פיזית שאני צריכה לעצור לרגע את המירוץ המטורף של החיים שלי ולבדוק עם עצמי מה באמת אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.  בנקודה זו אין ספק שפחדתי מהאבדן ולא מהשינוי. פחדתי לאבד את הסטטוס שהיה לי וכל מה שנלווה אליו, פחדתי לאבד את האנשים סביבי, פחדתי ממה שיגידו עליי ובעיקר פחדתי לאבד את הדרך שלי שבכלל עוד לא הייתה סלולה.

כשקיבלתי את ההחלטה לעזוב את עולם משאבי האנוש לא היה לי מושג מה אעשה, רק ידעתי שזה חייב להיות קשור לילדים. שאני חייבת לחזור לאהבה הראשונה והכל כך מתוקה שלי. המקום שבו נמצא הלב שלי. ילדים מביאים איתם כל כך הרבה פשטות ראשונית כזו לעולם הזה. הפשטות הזו מרגיעה אותי, משמחת אותי וגורמת ללב שלי להתנפח לממדים עצומים. וזה בדיוק מה שרציתי להרגיש כל יום כשאני קמה בבוקר. אז התחלתי לחפש.

הניסיון הראשון שלי להשתלב בעולם הזה היה דרך הנחיית הורים. ברגע כזה שהעזתי לחלום על חיים אחרים, שמחים יותר עבורי, נתקלתי במודעה שהציעה לי קריירה מספקת בתחום. השילוב בין ילדים והאהבה הגדולה שלי אליהם וליווי מבוגרים בתהליכים מכילים ומעצימים שזה משהו שאני עושה כל החיים הדליק אותי!

נרשמתי לקורס שבמהלכו החלטתי שאת התקופה שלאחר סיום עבודתי, אקדיש לנסיון לפתוח עסק עצמאי בתחום ובמקביל החלטתי שאלך לעבוד במשרה חלקית שתספק לי בסיס כלכלי כלשהו בעת הקמת העסק וכך הגעתי למשרת השילוב. ואז התאהבתי. התאהבתי בעבודה, התאהבתי בילד ובכל הילדים מסביב, התאהבתי במשמעות ובעיקר התאהבתי בתחושת הסיפוק המטורפת שהיתה לי בסוף כל יום.

אחרי שנה וחצי, למרות ההצלחה, כבר היה ברור שעם העסק אני לא ממשיכה. העבודה בו לא השאירה בי את אותן תחושות של שמחה ולא הרגשתי שבאמת עשיתי את השינוי שרציתי כשפתחתי עסק עצמאי אז החלטתי לסגור אותו. על השילוב לעומת זאת- לא הייתי מוכנה לוותר.

לשמחתי אחרי שנה וחצי זכיתי להצטרף לצוות שמגייס ומנהל מערכי מתנדבים באירועים בינלאומיים גדולים (אירוויזיון, אליפות אירופה בכדורסל, מכביה). זו עבודה מדהימה, מאתגרת, לעתים מטורפת ותמיד כיפית עם צוות של אנשים מופלאים, שמאפשרת לי להמשיך לעסוק בשני התחומים שאני אוהבת במקביל. ממש בימים אלו אני סוללת את דרכי להסבה פורמלית לחינוך מיוחד.

מעולם לא התחרטתי על השינוי, גם כשהיו ימים קשים וגם כשהיו כאלה שהרימו גבה. הרגשתי שמצאתי את הדרך שלי, את האיזון שלי וברגע שהתחלתי להרגיש ככה גם אלו שהרימו גבה הצטרפו בשמחה, אהבה וחיבוק גדול למסע שלי.

האם את רואה את עצמך עושה שינוי קריירה גם בעתיד?

אין לי ספק שעוד אעשה שינויים בקריירה שלי בעתיד. יש עוד כל כך הרבה רעיונות ודברים שאני רוצה לפתח, ללמוד ולעשות בשני העולמות האלו ואולי גם בעולמות אחרים.

היום אני מאושרת. אני כל כך גאה בעצמי על האומץ שלי ובעיקר על הדרך שלי, על השאלות, על המהמורות בדרך, על הבחירות. לגמרי היה שווה מבחינתי לקחת את הסיכון.

לסיום, איזה טיפ היית נותנת לאנשים שמעוניינים לעשות שינוי בקריירה?

למי מכם שעומד בפני צומת כזו בחייו, ההמלצה שלי אליכם היא לכו על זה. אין זמן נכון ולא נכון, יש רק את התחושה הפנימית שלכם, את מה שצועק לכם הלב. לחזור להיות מנהלת משאבי אנוש- אני תמיד אוכל אם ארצה. להיות מאושרת ומסופקת כמו היום- לא הייתי יכולה להיות אם לא הייתי פשוט קופצת למים העמוקים.

שמענו שני סיפורים של שני אנשים אשר היו בעלי קריירה מצליחה ובחרו לשנות משהו מהותי בחייהם. הם בחרו לוותר על קריירה מצליחה בדיסציפלינות שונות לטובת מימוש הדחף הפנימי שלהם.

אנחנו מאמינים כי אין שלב ספציפי בו אמורים לבחור או להחליט לשנות משהו בחיים. אנו מאמינים כי על הבוחר לעשות זאת כי הוא באמת רוצה בכך, כי הוא מרגיש שזה יצית בתוכו את מה שלא הוצת הרבה זמן.  כמובן שחשוב להפעיל שיקול דעת, לחשוב על ההשלכות על חיינו וכמובן גם על הסביבה שלנו. הרי כל החלטה ובחירה אסטרטגית של מה כן היא בהכרח החלטה של מה לא.

אז איך אתם בוחרים? האם אתם יודעים כיצד לקבל את הבחירה הנכונה? האם יש דבר כזה בחירה נכונה? יכול להיות שכולנו צריכים לבחור לשנות מדי פעם ולהתנסות בדברים חדשים?