עבודה מהבית – גן עדן או גיהינום?

 

"לעבוד מהבית" – תקוותו של כמעט כל אדם עובד. ההטבות במקרה זה הן רבות – זמן רב נחסך בפקקים בבוקר, רמת הנוחות היא גבוהה יותר, אתם יכולים לבחור לעבוד בשעות הנוחות לכם, וכמובן אתם נמצאים בבית. למרות כל זאת, האתגרים בעבודה מהבית הם רבים. איך מציבים גבולות עצמיים , איך מתמודדים עם הסחות דעת, וכיצד מסבירים לילדים שעליכם לעבוד עכשיו ועליהם להעסיק את עצמם? אז איך בכל זאת עובדים מהבית?

שוחחנו עם אילנה טרסטון, סופרת עצמאית ואם לשני ילדים בני 8 ו-10. למשך שנים הייתה מועסקת כאנליסטית בבנק השקעות, תפקיד שדרש מחוייבות גבוהה והרבה זמן מחוץ לבית, אך לקראת סוף שנות השלושים שלה עזבה לעיסוקים אחרים ולאחר שנולדו לה ילדיה החלה לפרסם רומנים היסטוריים. כיום היא מחלקת את זמנה בין משפחתה וכתיבה, כאשר היא חתומה מול הוצאת ספרים גדולה בחו"ל.

שאלנו את טרסטון לגבי שגרת עבודתה במשרד שבביתה, ניסינו להבין כיצד מאזנים בין העבודה למטלות הבית והילדים, ובכלל איך זה להיות המנהל של עצמך.

 

מהו החלק הקשה ביותר בעבודה מהבית?

האתגר העיקרי שאני נתקלתי בו הוא הגדרת הגבולות – לעצמי במיוחד אך גם לשאר דיירי הבית.  אני צריכה להיות מאוד החלטית וברורה שאני עכשיו בעבודה, שהזמן הזה יקר לי כמו כל עבודה אחרת שנעשית במשרד ויש לכבד אותו באותה המידה . על מנת לעשות זאת אני עצמי צריכה לכבד את העבודה שלי ואת העובדה שאני עובדת מהבית, זה הצעד הראשון והגדול ביותר והרבה בא בעקבותיו.

כל הסופרים הרציניים שקראתי עליהם מציינים זאת בצורה מאוד ברורה – זמן העבודה שלהם הוא קדוש. ברגע שסוגרים את הדלת – אין הפרעות. עקרונית הם נמצאים "מחוץ לבית".

מנסיוני, המעבר המדומה בין שני האזורים הוא החלק הקשה ביותר בעבודה מחוץ לבית. אני עדיין לא יודעת לעשות את זה באופן החלטי ומשכנע אבל אני עובדת על זה.

 

איך ניתן להפוך את העבודה מהבית ליותר ידידותית ומהנה?

אני חושבת שאין מרשם לסביבת עבודה אידיאלית. הרי לכל אחד עוזר או מפריע משהו אחר – חשוב להקדיש זמן לגלות מה עובד עבורך, ולוודא שבסביבת העבודה שלך יש לפחות חלק מאותם אלמנטים מפרים.

למשל, אני ממליצה לזהות את הפינות המועדפות עליך בבית – בין אם זה חדר נפרד או הכורסא המועדפת. הן לא חייבות להיות בהכרח "פינות עבודה," אבל כשאתם עובדים שם, זה צריך להיות האזור שלך ללא הפרעות. אני לדוגמא זקוקה לסביבה שקטה ולכן אני משמיעה מוסיקה קלאסית או צלילי גשם כדי ליצור אווירה שתעזור לי להתרכז.

בנוסף, אני מנסה (ולפעמים אף מצליחה) לא לתת למטלות הבית השונות להסיח את דעתי – קל מאוד "לברוח" לתוך מטלות ביתיות או לתוך המטבח רק "לנישנוש קטן". לעיתים קרובות המטלות יכולות להיות תירוץ מצויין כדי לחמוק מהעבודה כש"נתקעים בקיר". מנסיוני המלחמה לא להיכנע להסחות הדעת האלו הרבה יותר קשה בבית מאשר במשרד.

ומה עם משימות הבית?

כאשר אני מנהלת את עצמי העצמאות גדולה ויש יותר זמן למטלות הבית,  אך מצד שני כמו בכל עבודה יש מחויבות ומסגרות זמנים לעמוד בהם. למשל, אני עובדת לפי חוזה עם לוח זמנים מאוד תובעני ולכן לא יכולה להרשות לעצמי להישאב למטלות אחרות.

אני מנצלת את חצי השעה הראשונה של היום אחרי שהילדים שלי הולכים לבית הספר כדי לסדר את הבית ולהחזירו לסדר הבסיסי בכדי שלא יהיו לי דאגות על הראש במשך היום. אבל אני משתדלת לא לבזבז יותר מדי זמן על זה, כי בעוד כמה שעות הילדים יחזרו והשעות הכי מתאימות לפוקוס על עבודה ותו לא יסתיימו. אמנם אני ממשיכה לעבוד בזמן שהם בבית, לרוב עד ארבע או חמש, אבל איכות העבודה יורדת. לכן לאחר סידור הבית בבוקר אני משתדלת לא לעשות משימות בית בזמן "שעות העבודה" אלא  ממשיכה איתם אחרי שאני מסיימת את מה שהצבתי לעצמי להספיק לאותו יום. כמובן אני לא תמיד פועלת לפי ההנחיות שאני מציבה לעצמי, אבל לפחות אני מודעת להם ומנסה לשמור עליהם. כל יום זה אתגר בפני עצמו.

 

איך ניתן לאזן בין הילדים לבין העבודה?

הנסיון לאזן הוא מאמץ מתמשך. אני מנסה להגיע אליו על ידי כך שכאשר הילדים חוזרים מבית הספר אני מבלה איתם קצת זמן, מכינה להם ארוחת צהריים, משוחחת איתם ולאחר מכן מבהירה להם באופן ברור כי "אמא עכשיו חוזרת לעבוד ועליהם להעסיק את עצמם". זה לא תמיד קל.  הבעיה העיקרית היא ההפרעות הקטנות, הילדים אכן מבינים כי הם עצמאיים לשעתיים הקרובות אבל לרוב יש להם סיבות טובות כדי להפריע. באמת קשה להסביר שאפילו שאלה של "רק שנייה אחת" או "רק דבר קטן" יכולה לגבות ממני חצי שעה של עבודה עד שאני חוזרת לפוקוס.

זה  קשה לילדים להבין שזה שההורה בבית לא בהכרח אומר שהוא זמין. הרי אני פה – למה לא להתייעץ איתי על איזה חולצה לשים על הבובה? או אם הילד שוב רעב חצי שעה אחרי ארוחת צהריים ולא מוצא מה לאכול – הרי ברור ששואלים את אימא מה עוד יש לאכול. יש כמובן אתגרים שישתנו עם הגיל של הילדים אבל האתגר הגדול הוא להגדיר לעצמי מלכתחילה את הגבולות ולתרגם אותם לילדים בצורה אפקטיבית והוגנת כדי שירצו לכבדם. אני עדיין עובדת על זה…

לסיכום

עם כל ההטבות הרבות שיש בעבודה מן הבית, זה ללא ספק מאתגר ודורש ממך לדעת את צרכייך וגבולותיך ולתקשר אותם עם הסביבה. חשוב גם לדעת לבקש עזרה מבן או בת הזוג כשצריכים וזה תלוי ביכולת אישית להרגיש שהעבודה היא לגיטימית ושוות ערך לעבודה "מחוץ לבית", דבר שהוא לגמרי לא מובן מאליו.

אני לא חושבת שעדיין עשיתי עבודה מספיק טובה בליצור לעצמי את סביבת העבודה האידאלית בבית בכדי לייעץ להורים עובדים אחרים – אני עדיין מתכווננת תוך כדי תנועה ויש לי הרבה מה ללמוד. אני כן יכולה לשתף כמה תובנות לגבי אתגרים שאני התמודדתי איתם.

צעד אחד שעזר לי מאוד היה להתאים את שעות העבודה שלי לשגרת היום בבית. כמו שציינתי העבודה שלי מחייבת שקט, אבל אני לא יכולה לצפות שכל המשפחה יעצרו את שגרת חייהם רק כי אמא צריכה לעבוד. לכן, אני מסדרת את היום שלי בצורה כזו שאת המשימות אשר דורשות יותר ריכוז אבצע בזמן שאני לבד בבית ואעשה משימות אחרות (במקרה שלי, עריכה או מחקר) כאשר אני לא לבד.

אני חושבת שחשוב לשתף את כל המשפחה במה שאני עובדת, להראות להם המוצר המוגמר ואפילו לשתף בתהיות או אתגרים – רעיון שהיה לי או קושי שחוויתי או אפילו התכתבויות שקיבלתי מקוראים שנהנים מהספרים שלי. אני חושבת שזה עוזר להם לראות את ההשפעה שיש לעבודה שלי על אנשים אחרים ומה המשמעות שלה בשבילי. אני מקווה שזה שאני ממחישה עבורם את העבודה תעזור להם לכבד אותה ואת הדרישות שהיא מציבה גם בפניהם.