Select Page

האולימפיאדה וספורט תחרותי אל מול פיתוח ארגוני

 

בשבוע האחרון, רובנו מצאנו את עצמנו מול המסכים, צופים באירוע הספורט הגדול בתבל – האולימפיאדה בטוקיו. אירוע שמרכז רגעי דרמה, התרגשות, שיאים, אכזבות, כישלונות, התמודדות עם מתחים ולחצים ומה לא?
שמנו לב כי עולם הספורט דומה לעולם הארגוני בהיבטים שונים ורבים.
שוחחנו עם רענן דגן, יועץ ארגוני ומנטלי בכיר,  בעל ניסיון רב ומגוון בעבודה בארגונים עסקיים בתעשיות השונות וכן עם ספורטאים וקבוצות ספורט תחרותיות.
שאלנו את רענן על האופן בו אירועי האולימפיאדה השונים ועולם הספורט מתקשרים ביחד עם העולם הארגוני וחיי היום יום שלנו.

בכנות, הופתענו לגלות שקווי הדמיון חזקים משחשבנו.

 

היי רענן , ספר לנו מי אתה, מה אתה עושה בחיים ועל המעבר שלך מהעולם הארגוני לעולם הספורט?

 ב15 השנים האחרונות אני מלווה ספורטאים בענפים היחידניים והקבוצתיים. אני בעל ניסיון רב בפיתוח, הכשרה וליווי מאמנים בכל הענפים. מרצה ומנחה סדנאות דינאמיות עם מאמנים בווינגייט ובארגוני ספורט שונים. בנוסף, אני עובד בצוות הפסיכולוגים בוועד האולימפי בישראל ומלווה ספורטאים בענפי ספורט יחידניים ואת נבחרות ישראל. בין השאר, השתתפתי במשחקים האולימפיים בריו 2016. עם חזרתי מריו, הקמתי יחד עם אוהד מעוז את מנטל ג'אמפ המרכז לייעוץ מנטלי בספורט.

לאחר הרבה שנים בעולם הארגוני וקריירה ארוכה במגוון תפקידים במשאבי האנוש, עברתי לעבוד כיועץ עצמאי. כיום, אני מלווה ארגונים עסקיים בתהליכים שונים בייעוץ ארגוני, פיתוח מנהיגות וכו'. אני משלב באופן מעשי את עולם הספורט כחלק מהפרקטיקה שלי כיועץ ארגוני.

בין עולם הספורט לעולם העסקי יש מכנה משותף וברור.  וגם בין מנהלים לספורטאים ומאמנים ישנם קווים משותפים. ניתן לראות כי מבחינת המטרות, היעדים, היציאה היומיומית מאזור הנוחות על מנת להשתפר, עבודת הצוות ויצירת מטרות משותפות ובעלות משותפת על הביצוע. עבודת ההדרכה שלי, לא פעם, משלבת את המנהלים בארגונים בפעילות ספורטיבית הישגית על מנת לשפר ביצועים.

 

מה זה בעצם פסכולוגיה של הספורט?

זו בעצם הרחבה של הפסיכולוגיה הרגילה שמתמקדת בהתנהגויות ובגורמים (הנפשיים, רגשיים, מחשבתיים) המשפיעים על ספורטאים וביצועיהם.

כיום, אנו רואים את הפסיכולוגיה של הספורט כענף בו ישנה התמחות שעם השנים הפכה מדויקת יותר. מניסיוני למדתי שבדומה לעולם הרפואה, יש צורך להתמחות גם בענפי הספורט השונים. יש הבדל ברור במשתנים המנטליים בין ספורטאים מתחומים שונים כמו בין כדורסלן לג׳ודאי או מתעמל או שייט. כך גם בספורט הקבוצתי, למרות הדמיון הרב בין הענפים הקבוצתיים ישנם הבדלים ודקויות שאיש מקצוע טוב יודע להבחין ביניהם.

 

 

מהי משמעות ותרומת הסביבה לספורטאי? האם יותר קל להתמודד כשהסביבה תומכת? האם לסביבה יש דרכים לזהות את השבר הקרב?

כמו בעולם הספורט, גם כל ארגון עסקי עוסק בעולם של ביצועים.

מהם התנאים האופטימליים לביצועים? מהי ההשפעה של המאמנים (מנהלים)? ההשפעה של הסביבה? האם יש השפעה לאישיות הספורטאי (עובד\מנהל), הערכים המובילים אותו, ההמשכיות וההתמדה, הלהט והתשוקה להמשיך להתחרות ועוד ועוד.

בסופו של דבר, הספורטאי נזקק לשירותי הפסיכולוג ספורט על מנת להצליח בתחרויות. כמו כן, ניתן להבין כי עיסוקנו רחב ומתפרש, לא פעם, אל מעבר לביצועי הספורטאי. העבודה בדרך כלל מתבצעת עם כל צוות האימון באופן מערכתי ואנו ערים ומחודדים להשפעות הסביבתיות שישנם על הספורטאי, על הקבוצה כולה ועל מערכות היחסים בתוך צוות האימון (בין מאמן לעוזרו, בין הפיזיו למאמן כושר וכד’). כמו כן, ישנה חשיבות רבה לבניית צוות מלוכד ונחוש שיסייע לספורטאי או הקבוצה למקסם את הפוטנציאל הגלום בו במסגרת תפקידנו, אנו עובדים עם ההורים ולמעשה, שום מעגל תמיכה הנמצא בקשר עם הספורטאי אינו נעלם מהעיניים המקצועיות שלנו.

 

כישרון אל מול עבודה קשה – מה יותר חשוב לדעתך? האם זה שילוב או לאחד מהם יש יותר משקל?

ארטיום דולגופיאט ולינוי אשראם זכו במדליית זהב אולימפית. כנראה ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה של הספורט הישראלי. אז מה הביא אותם להישג? ברור לכולם שלא מדובר רק בכישרון. שניהם מוכשרים מאד, אבל שניהם גם יצרו את דרכם במשמעת אישית ברמה הגבוהה ביותר, במאות רבות של שעות אימון ובעיקר, ביכולת העמידות שלהם לחזור ולהתמודד עם פציעות, אכזבות וכישלונות, זהו המפתח העיקרי. לא מספיק הכישרון ולא מספיקה העבודה הקשה – זה הבסיס. היכולת של ספורטאי להכיל את הכישלונות ולדעת לייצר המשכיות והתמדה זה הסוד העיקרי.

 

מה זה חוסן של ספורטאי ואיך מפתחים את היכולת להתמודד עם הפחד מכישלון ועם הכישלון עצמו ?

היכולת הזו קשורה בתשוקה ובאמביציה להצליח וקשורה מאד למעגלי התמיכה שיש לספורטאים והסביבה שנותנת להם תחושה וחווייה של הצלחה ומסוגלות. יהיו כאלו שיקראו לזה "חוסן מנטלי" או "גמישות מנטלית", אלו מונחים שכיחים. מחקרים מציגים שחוסן מנטלי הוא אחת מהתכונות הפסיכולוגיות החשובות ביותר כשאנו מדברים על ביצוע אופטימלי/מצוין. זו היכולת להתמודד טוב יותר מהיריבים עם הדרישות והלחצים הנלווים אליהם, ולמרות הלחצים להישאר נחושים, ממוקדים, בטוחים בעצמם ובשליטה. יכולות אלו ניתנות לאימון ולפיתוח.
אם תשאלו ספורטאים "עד כמה משפיעה עליהם הפסיכולוגיה?" רובם ישערו שבין 40% – 60%. כשתשאלו אותם לאחר מכן כמה הם מתאמנים על ההיבט המנטלי וכמה הם משקיעים בפיתוחו? התשובה תהיה די דומה לתשובה של עובדים ומנהלים בעולם הארגוני. בדיוק כמו שבארגונים עסקיים ממעטים "להתאמן" על הלכידות, על הרוח של הצוות, על יכולת העובד להכיל שינויים ולבנות חוסן להתמודדות עם לחצים באופן מתודולוגי ושיטתי, כך גם בעולם הספורט. יש איזושהי צייפיה מהעובדים ומהספורטאים להתנהג ולהכיל אבל לא כולם מסוגלים לכך, לא כולם יכולים או יודעים איך ואז.. מגיעה האכזבה של הארגון מהם.

אחת היכולות החשובות ביותר אצל ספורטאי וגם אצל עובדים ומנהלים זו היכולת להכיל כישלון.
יש דוגמאות רבות בעולם הספורט על ספורטאים רבים שכשלו שוב ושוב והצליחו בסופו של דבר להשיג הישגים משמעותיים. לא פחות חשובה מהיכולת להכיל כישלון, זוהי היכולת להכיל הצלחה. ציטוט שאני מאד אוהב של מייקל ג'ונסון, אתלט בעל 4 מדליות זהב אולימפיות ו 8 מדליות זהב באליפויות עולם: "בסיום השנה, אני לוקח את כל הגביעים והמדליות שזכיתי באותה השנה וסוגר בקופסה. כך, אני משאיר את המדפים בסלון ריקים מגביעים ומדליות…זה מתזכר אותי שהשנה הסתיימה ! ועוד מעט הכל יתחיל מחדש. זה שומר אותי רענן ורעב לעוד שנה שבה תהייה לי האמביציה למלא את המדפים מחדש…". היכולת לתפקד במצבי אכזבה ומצבי הצלחה למרות המצב הרגשי הכרוך בכך הוא נושא חשוב ביותר ומהווה נושא ללמידה ושיח מול הספורטאים והמאמנים.

 

חומר למחשבה: עולם הספורט נע במהירות לאיזון בין אימון משולב של ההיבטים הטקטיים, הפיסיים, הטכניים והמנטליים. ההבנה שתהליכים מנטליים משפיעים מאד על ביצועים הופכת יותר ויותר שכיחה ומקבלת ביטוי משמעותי בתוכניות האימונים. ספורטאים מבקשים תמיכה רגשית ומבינים את הצורך והקשר בין מודעות למצב המנטלי לבין ביצועים. ובקריצה לעולם הארגונים, שווה לחשוב על מעגלי התמיכה הרגשית במנהלים ועובדים, על שעות האימון שמוקדשות להיבטים המנטליים ועל הלגיטימיות שיש לשיח המנטלי בארגונים.